פסק-דין בתיק ע"א 7789/10

השופט י' עמית:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' אבניאלי) בת"א 2698/05, בגדרו נדחתה תביעתם של המערערים.

1.        ענייננו בעיסקה משותפת של רכישת מקרקעין לשם הקמת פרוייקט בנייה. השחקניות המרכזיות הן שתי החברות הבאות:

           חברת סייפקס נכסים בע"מ (להלן: סייפקס) - חברה יזמית שבבעלות ובשליטה של ה"ה אהרון וקסלמן, אלכס אנגלהרט ודוד אדלר. נספר כבר כעת, כי אהרון וקסלמן, הוא אביו של המערער 1 וגיסו של דוד אדלר שהוא אביהן של המערערות 3-2.

           חברת גאיהל בע"מ (להלן: גאיהל) - היא חברה שבבעלות ובשליטה של משפחת תמיר, המשיבים 3-2.

2.        לצורך הפרוייקט נחתמה מערכת של הסכמים כלהלן:

           ביום 8.12.1997 נחתם הסכם לרכישת מחצית מחלקת קרקע בהרצליה הצעירה בשטח של 8,137 מטר (להלן ובהתאמה: הסכם הרכישה והנכס) תמורת כשני מליון דולר. על פי הסכם הרכישה, הרוכשות הן סייפקס - 56% מהנכס, גאיהל - 28% מהנכס, והמשיבה 2 (להלן: תמיר) כנאמנה עבור ששה נהנים - 16% מהנכס. הנהנים הם בני המשפחות בחברות סייפקס וגאיהל כלהלן: המערער 1 - 3.2%, המערערות 3-2 יחדיו- 3.2%, גב' אנגלהרט (גרושתו של אנגלהרט) - 3.2%, ובנותיה של תמיר בשם רזי והילה - 6.4% (3.2% כל אחת).

           ביום 3.12.1997 נחתם הסכם שיתוף בין כל רוכשי הנכס, לרבות ששת הנהנים (להלן: הסכם השיתוף).

           ביום 7.12.1997 נחתם הסכם נאמנות בין תמיר לבין הנהנים ובו נקבע כי הנאמן ירכוש עבור הנהנים את חלקיהם בנכס, כל אחד לפי חלקו, וייפתח חשבון בנק מיוחד בו יופקדו כל התשלומים שחייבים הנהנים לשלם על חשבון רכישת חלקיהם בממכר.

3.        המערערים מימנו את רכישת חלקם במגרש מכספם הפרטי בסכום של כ-73,000$ עבור חלקו של כל אחד (3.2% מערער 1 ו-3.2% מערערות 3-2), וכך עשו גם הנהנות בנות משפחת תמיר, ואילו החברות סייפקס וגאיהל נטלו מימון מהבנק לצורך רכישת חלקן במגרש.

4.        ביום 14.1.2000 חתמה תמיר בשם הנהנים, ביחד עם חברות גאיהל וסייפקס, על שטר משכנתא לצורך קבלת הלוואה מבנק הפועלים, הלוואה שנועדה למימון רכישת הנכס והבנייה עליו. על פי שטר המשכנתא, מושכן כל הנכס לטובת הבנק.

           חלפו מספר שנים. בין בעלי המניות בסייפקס נתגלעו מחלוקות, והפרוייקט עלה על שרטון. בשנת 2003 נקט הבנק בהליכי מימוש משכנתא בשל אי תשלום חוב ההלוואה על ידי סייפקס וגאיהל. הבנק מימש את שטר המשכנתא ומכר את הנכס בהליכי הוצאה לפועל והנכס נרכש בסופו של דבר על ידי גאיהל לאחר הליך התמחרות.

5.        המערערים הגישו תביעה כנגד המשיבים, וטענו כי תמיר חתמה בשמם על שטר המשכנתא ללא הסכמתם ובניגוד להסכם הנאמנות. לטענתם, יש לראות אותם כמי ששיעבדו את חלקם במקרקעין להבטחת חובות צד ג' (סייפקס וגאיהל), והם זכאים אפוא לחזור על גאיהל בתביעה לשפותם על שווי זכויותיהם במקרקעין. המערערים הצביעו על כך שהם הפסידו פעמיים - גם נותרו ללא זכויותיהם במגרש שמומש על ידי הבנק וגם הפסידו את הכספים הפרטיים שהשקיעו ברכישת המגרש.

6.        בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי תמיר אכן חרגה מסמכויותיה על פי הסכם הנאמנות, בכך שחתמה על שטר המשכנתא. ברם, המערערים ממילא לא היו רשאים להתנגד לרישום המשכנתא לאור הסכם השיתוף בו נקבע כי לצורך מימון הנכס והליווי הבנקאי בפרוייקט, הנכס ישועבד בשלמותו. לכן, אין קשר סיבתי בין חתימתה של תמיר על שטר המשכנתא לבין הנזק שנטען.

           לאור זאת נדחתה התביעה, ומכאן הערעור שלפנינו.

7.        המערערים חזרו על טענתם לפיה חלקם בנכס שועבד על ידי תמיר בחריגה מסמכותה כנאמן. הטענה המרכזית של המערערים היא, כי יש לראותם כמי ששיעבדו את חלקם בנכס להבטחת חיובו של אחר, ולכן לפי סעיף 12 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק המשכון), דינם כדין מי שערב לאותו חיוב. עם מימוש המקרקעין, הם זכאים כערבים לחזור על החייבות העיקריות סייפקס וגאיהל, ביחד ולחוד, מכוח סעיף 9 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות). מאחר שסייפקס היא חדלת פרעון, הרי שכל החיוב מוטל על גאיהל.

8.        אקדים ואומר, כי בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, איני סבור כי תמיר חרגה מסמכותה בכך שחתמה על שטר המשכנתא. כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא עצמו, בהסכם השיתוף בין הצדדים נקבע כי לצורך מימון רכישת חלקיהם בנכס ומימון הליווי הבנקאי לבניית הדירות בפרוייקט, ימושכן הנכס לטובת הבנק, כך שממילא היה על המערערים לחתום על שטר המשכנתא.

           לא למותר לציין כי שטר המשכנתא נחתם בשם סייפקס על ידי ה"ה אנגלהרט ווקסלמן, אביו של המערער, אשר הסכימו לרישום המשכנתא. ברי כי מר וקסלמן ידע והבין כי הוא משעבד את כל הנכס, כולל את חלקו של בנו (המערער 1) ושל אחייניותיו (המערערות 3-2), כפי שבנותיה של גב' תמיר שיעבדו אף הן את חלקן בנכס. לכן, הטענה של המערערים כי לא ידעו או לא הסכימו שתרשם משכנתא להבטחת חובות החברות אינה במקומה.

9.        עם זאת, אין בכך כדי לגרוע מהטענה המרכזית של המערערים לגבי זכות החזרה שלהם על גאיהל. ענייננו בעיסקת שותפות בין מספר שותפים - שתי חברות וששה יחידים - כאשר היחידים מימנו את רכישת זכויותיהם בנכס מכספם האישי והחברות מימנו את חלקן ברכישת הזכויות במימון בנקאי, ונרשמה משכנתא על כל הנכס. במצב דברים זה, כאשר הנכס מומש על ידי הבנק בשלמותו, ליחידים יש זכות לחזור על החברות ביחד ולחוד מכוח סעיף 12 לחוק המשכון וסעיף 9 לחוק הערבות.